אחד ההליכים הייחודיים בעולם המסחרי הינו תביעה נגזרת. תביעה זו היא הליך משפטי שבו בעל מניות או נושא משרה תובעים צד שלישי בשם החברה. זאת, בשעה שהחברה, שניזוקה בעצמה כתוצאה מהתנהלות אותו צד שלישי, אינה תובעת את המגיע לה ממנו. הליך מסובך זה טעון אישור בית המשפט לעצם הגשתו. אם הוא מאושר – ניהולו מתנהל על ידי המגישים עבור החברה.
נשמע מסובך? זה אכן כך… ובמיוחד כאשר מדובר בקונצרן (אשכול) חברות
סכסוכים כספיים רבים בעולם העסקי והמסחרי מתנהלים בין חברות ועסקים, או בינן לבין גורמים פרטיים. למעשה, חלק ניכר מסך התביעות המשפטיות האזרחיות בישראל, אם לא רובן הגדול, נופל בקטגוריה הזו של תביעות כנגד גופים עסקיים ומסחריים, בין אם על ידי גופים מסחריים אחרים או על ידי אזרחים מן השורה.
מה קורה כאשר נעשית עוולה (או נגרם נזק עסקי) לחברה והיא נפגעת אך אינה תובעת את המזיק על הנזקים שנגרמו לה? פעמים רבות מדובר בסיטואציה שבה בעל השליטה בחברה גרם בפעולותיו או מחדליו נזקים לחברה או דירקטורים שקיבלו החלטות והם מצויים בניגוד עניינים, ומטבע הדברים לא יגישו תביעה נגד עצמם. במצב רגיל, לכאורה, היה על החברה לספוג את הנזק כי אין מי שיתבע בשמה את הפיצוי הכספי המגיע לה. בפועל, יש מנגנון משפטי ייחודי לטפל במקרים כאלו: בעל מניות או חבר הנהלה (דירקטור) יכול לתבוע את המזיק בשם החברה, בהליך מיוחד הנקרא "תביעה נגזרת".
הליך דו-שלבי: אישור מוקדם של תביעה נגזרת והגשת התביעה עצמה
על מנת להגיש תביעה נגזרת, על התובעים להוכיח באופן מקדמי את היתכנות זכייתם בה והשבת הפיצוי הנכון לחברה בשמה הם תובעים את הצד השלישי שגרם לה נזק.
זהו סוג של "קרב במעלה ההר". הבקשה המקדמית לאישור הגשת התביעה מוגשת לבית המשפט. היא עלולה להיתקל גם בהתנגדות של בעלי התפקידים בחברה אשר בשמה רוצים לתבוע את הפיצוי או החוב, ממגוון של שיקולים עסקיים ואפילו אישיים של נושאי משרה אלו. רק לאחר יידוע בעלי התפקידים בחברה, וסירובם בכתב להגשת תביעה בשמה של החברה כנגד אלו שהזיקו לה, יכולים התובעים לגשת לבית המשפט ולבקש אישור כדין להגשתה של התביעה הנגזרת.
האישור הזה אינו ניתן באופן אוטומטי.
המבקשים נדרשים להוכיח בבית המשפט את היתכנות התביעה (העילה) בגינה הם תובעים לרבות הוכחה לכאורה של הנזק שנגרם והאחריות לגרימתו על ידי הנתבעים. מצד שני בית המשפט שומע מהחברה את הסבריה מדוע איננה מגישה בעצמה את התביעה כנגד אלו שלכאורה הסבו לה נזק.
רק לאחר שבית המשפט השתכנע כי אכן נגרם נזק מגורם שלישי, כי יש אחריות לכאורה ושהחברה הניזוקה מסרבת מטעמים לא ענייניים להגיש בעצמה את התביעה – יינתן אישור לפיו זכאים המבקשים (בעלי המניות או הדירקטורים) להגיש את התביעה הנגזרת כנגד המזיקים או המעוולים.
ניהולה של התביעה עצמה מתנהל באמצעות מגישי התביעה המקורית, המבקשים, אם כי יש מקרים שבהם מצטרפת החברה עצמה כתובעת, ולעיתים היא אף "נוטלת את המושכות" בתביעה עצמה.
מקרה IDB
במקרה של קונצרן IDB, שהיה בזמנו בשליטה של יצחק (נוחי) דנקנר, היה תיק משפטי מיוחד אפילו עוד יותר שעסק בבקשה לתביעה נגזרת. דובר באותה תביעה של בעלי מניות כנגד החברה ובעלי תפקידים בה, לרבות כנגד דנקנר עצמו, על חלוקות אסורות של דיבידנדים וכספים נוספים.
הייחודיות במקרה זה הייתה בכך שדובר בקונצרן חברות – כלומר, אשכול של מספר רב של חברות – בעלי תפקידים בחברה אחת מבקשים לתבוע את חברת האם ובעלי התפקידים בה בגין פעולותיהם, זאת למרות שאין בחוק המפורש אפשרות לעשות זאת.
כבר בשלב הראשוני של בקשת התובעים מבית המשפט להגשת התביעה, קונצרן IDB טען שאין לאפשר את התביעה, בין היתר, בטענה שהגשתה וקבלתה של התביעה עלולה לסכן את הסדר עם נושי החברה שכבר גובש ואושר בבית משפט אחר. מדובר היה בתביעות של מאות מיליוני שקלים, בקונצרן עסקי שוקע שהשפיע דרמטית על המשק הישראלי כולו, שכן הוא כלל חברות עסקיות ענקיות בעלות נתח שוק ניכר בישראל.
בית המשפט המחוזי נענה לבקשת קונצרן IDB והעניק צו חוסם כנגד הגשת התביעה הנגזרת. התובעים ערערו על כך לבית המשפט העליון. בהליך שהתנהל בפניו, עמד בית המשפט על הייחודיות של אופי התביעה הנגזרת, ואמר בין השאר כי :
"מדובר בתביעה נגזרת בקונצרן חברות, המכונה לעתים תביעה נגזרת כפולה (Double-Derivative Action) או "תביעה נגזרת מרובה" (Multi-tier Derivative Action או Multiple Derivative Action). הפסיקה התייחסה לתביעות מעין אלה, והכירה בחשיבותן – חרף שתיקת החוק בעניינן – מתוך הצורך לחשוף מעשים אסורים באשכול חברות, ומתוך הבנה כי לבעלי מניות בחברה אחת, אינטרס כלכלי ברור במצבה הכלכלי של רעותה".
בית המשפט העליון, במקרה זה, הפך חלקית את החלטת בית המשפט המחוזי. חלק מהצו החוסם שניתן כנגד התביעה הנגזרת שהגישו התובעים מבין בעלי המניות באחת מחברות הקונצרן – הוסר. בכך למעשה התאפשר לנהל את התביעה הנגזרת. המקרה סוקר בהרחבה בעיתונות הכלכלית של אמצע העשור הקודם.
מה שמעניין במיוחד במקרה קונצרן IDB הינו גם האופי הסבוך של תביעה נגזרת נגד יישויות משפטיות מרובות, וגם העובדה כי בבית המשפט המחוזי ניתן צו חוסם נגד הגשת תביעה נגזרת במקרה זה, שאיים להפוך לתקדים – ואשר הוסר חלקית על ידי בית המשפט העליון. אחד הנימוקים המרכזיים לכך היה כי הגישה לערכאות הינה זכות חוקתית.
חובת האמונים וחובת הזהירות של בעלי תפקידים בחברה
בית המשפט העליון אמנם הותיר על כנו את הצו החוסם כנגד הגשת תביעה נגזרת נגד חברת הפיתוח של IDB, אולם הסיר את הצו שניתן כנגד תביעות כאלו כנגד בעלי תפקידים אחרים, שכונו "המשיבים הנוספים" במקרה זה.
זאת על בסיס הטענה כי לא ניתן ולא רצוי לחסום מראש את היכולת להגיש תביעות נגזרות כנגד בעלי תפקידים בכירים בחברה בעלת חובות שהגיעה להסדר נושים עם נושיה, שכן בחוק מוטלת על אותם בעלי תפקידים חובת אמונים לחברה עליה הם ממונים, וחובת זהירות בכל פעילותם בחברה.
כך קבע פסק הדין, בין השאר:
"נתבעים בעלי התפקידים בהפרת חובת אמונים והפרת חובת זהירות בשל החלוקות האסורות אשר נעשו לכאורה. נוכח התכליות העומדות ביסודן של חובות אלה, סבורני כי ישנה חשיבות שלא לחסום מעיקרא ומראש הגשתן של תביעות אלה".
מכאן, שאם לדעתם של בעלי מניות ו/או בעלי תפקידים בחברה, הופרו חובת האמונים וחובת הזהירות על ידי בעלי תפקידים או דירקטורים, והם פעלו בניגוד לרווחת החברה עליה הם ממונים – בית המשפט סבור כי אין לחסום את גישתם להליך של תביעה נגזרת, אשר ממילא נתון לבחינה מקדמית על ידי בית המשפט בטרם ניהול התביעה עצמה.
בכל מקרה שבו נגרם נזק לחברה או בעלי המניות שלה בשל התנהלות של דירקטורים מומלץ לפנות לייעוץ משפטי אצל עוה"ד הבקי בליטיגציה מסחרית ובדיני תאגידים שיוכל לסייע במהירות להבהיר את תמונת המצב ולחסוך ללקוח זמן יקר והוצאות רבות.
הבהרה: הכתוב הינו בלשון זכר אך מתייחס לשני המינים כאחד, וכל האמור בלשון זכר מתייחס גם לנקבה ולהפך. השמות הנקובים בדוגמא בדויים. כל האמור לעיל בלשון יחיד מתייחס גם לרבים ולהיפך. מאמר זה מהווה מידע כללי בלבד, ואיננו מהווה תחליף לייעוץ פרטני ו/או לצורך בקבלת חוות דעת מסודרת, לרבות מבחינה משפטית. משרד עוה"ד עדי טל ו/או עורכי הדין בו ו/או מי מטעמם אינם אחראים בצורה כלשהי, ישירה או עקיפה, לכל תוצאה בשל השימוש באמור לעיל. אין להעתיק לשכפל, להפיץ, לפרסם או להשתמש בכל דרך אחרת את האמור לעיל אלא אם כן נתנה לכך הסכמה בכתב ומראש.