מאיר ניהל הליך בוררות נגד חברה גדולה וזכה. פסק הבוררות שניתן לטובתו חייב את הצד השני לשלם לו פיצויים בסך של חצי מיליון ₪ וסכומים נוספים בהיקף של עשרות אלפי ₪ עבור הוצאות משפט ושכר טרחת ומומחים.
מאיר לא היה מיוצג בהליך הבוררות וכעת הוא מבקש להגיש את פסק הבוררות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל אך התברר לו שהוא אינו יכול לעשות כן, כי הוא חייב לאשר את פסק הבורר בבית המשפט המוסמך. מאיר פנה למשרדנו לקבלת סיוע משפטי ואישור פסק הבורר.
משניתן פסק הבוררות יש לקיים אותו כלשונו. הסכמת צדדים להעביר סכסוך לבוררות כוללת בתוכה גם את ההסכמה לקיים את פסק הבוררות לכשיינתן. אבל, כאשר אחד הצדדים מסרב לקיים את פסק הבוררות ייאלץ הצד הזוכה לאכוף את ביצוע פסק הבוררות דרך לשכות ההוצאה לפועל.
הדין בישראל איננו מכיר בזכותו של בעל דין שזכה בפסק בוררות לבצע מיד ובאופן ישיר את פסק הבוררות דרך לשכות ההוצאה לפועל, והוא מחייב אותו לעבור שלב ביניים שהוא אישור פסק הבוררות בערכאה שיפוטית. כדי לאשר את פסק הבוררות ולקבל מבית המשפט הכשר לאכיפה בלשכות ההוצאה לפועל חובה להגיש בקשה מתאימה לאישור פסק הבוררות (סע' 23 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968).
הבקשה לאישור פסק הבוררות מוגשת בדרך של המרצה. חובה לצרף עותק מקורי של פסק הבוררות וכן הודעה לצד שכנגד בנוסח שנקבע מראש בתקנות הבוררות. מדובר בהליך משפטי לכל דבר ועניין אשר בד"כ יתנהל בבית המשפט המחוזי. במסגרת הליך האישור רשאי הזוכה לבקש סעדים נוספים (כגון מינוי כונס נכסים, עיקול על נכסי המפסיד וכיוצ"ב) שמטרתם להבטיח את מימוש הפסק לטובתו.
על אף שלכאורה נראה שהגשת פסק הבוררות לאישור בית המשפט היא בקשה פשוטה יחסית (ויש שיאמרו "טופס") שיכולה להיות מוגשת ללא עורך דין מייצג. אבל, הגשת בקשה שלא בדרך הקבועה בדין עשויה להכשיל את הליך האישור והיא מחייבת ידע משפטי מיומנות וניסיון.
בשל האפשרויות המשפטיות לקיום הפסק והסעדים האפשריים שעומדים לזכות בעל הדין הזוכה, ובשים לב לכך שתמיד קיימת אפשרות לסיבוכים שיעכבו את האישור המיוחל, רצוי תמיד שהבקשה לאישור פסק הבוררות תוגש ע"י עוה"ד שעוסק בבוררויות ושבקי בהוראות הדין בכלל ובדיני הבוררות ובהליכי ליטיגציה אזרחית-מסחרית בפרט. התנהלות כזו עשויה לחסוך לבעל הדין הזוכה זמן יקר והוצאות משמעותיות שהוא עלול להוציא אם יחליט להגיש את הבקשה לבדו.
חוק הבוררות קובע שכאשר בית המשפט מאשר את פסק הבוררות רואים אותו (פרט לערעור) כאילו ניתן כפסק דין של בית המשפט (סעיף 23(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח 1968). דהיינו בעל הדין הזוכה, שקיבל את אישור בית המשפט כאמור, זכאי מאותו מועד ואילך לפתוח הליכים למימוש פסק הבוררות באמצעות לשכות ההוצאה לפועל, וכן יכול לשלוח התראת פשיטת רגל או לבקש מינוי כונס נכסים לביצוע הפסק, הכל תלוי בעניין ובנסיבות.
משאושר פסק הבוררות ע"י בית המשפט לא ניתן לתקוף אותו בבקשה לביטול הפסק, אך ניתן להגיש ערעור על ההחלטה לאשרו. בעיות בדרכו של בעל הדין הזוכה עשויות להתעורר במסגרת הליך האישור במספר מישורים, וכל אחת מהן עשויה לעכב את אישור הפסק.
הבעיה המרכזית שבה עלול להיתקל בעל הדין הזוכה היא כאשר הוגשה נגד פסק הבוררות בקשה לביטול פסק הבוררות או הוגש ע"י בעל הדין שכנגד הליך ערעורי (ערעור או בקשת רשות ערעור, סעיפים 21 או 29 לחוק הבוררות, בהתאמה).
בהקשר זה חשוב לזכור שהליך בוררות כולל מספר צדדים. לעולם יעמוד מול בעל דין שזכה (ומבקש לאשר את פסק הבוררות) בעל דין שהפסיד בהליך הבוררות, ואינו שבע רצון מהתוצאה המשפטית. בעל הדין המפסיד ינסה בדרך כלל לבטל את פסק הבוררות או לשנות את התוצאה בדרך של ערעור, כדי למנוע את יישומו של פסק הבוררות. התנגדות לאישור פסק בוררות מחייבת אפוא בקשה לביטול פסק הבוררות (בעילות ספציפיות) או הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור (על כך ארחיב במאמר נפרד) אותם יש להגיש במועדים המוגדרים בחוק הבוררות.
אין מועד קבוע בדין להגיש את הבקשה לאישור פסק הבורר. בדרך כלל הפסק יהפוך לסופי מרגע שחלפו המועדים הקבועים בדין להגשת ביטול לפי סעיף 24 לחוק הבוררות או ערעור (בפני בורר אחר) לפי סעיף 21 לחוק או בקשת רשות ערעור לפי סעיף 29 לחוק, אך יש סמכות לבית המשפט להאריך את המועדים מטעמים מיוחדים. גם לאחר שחלפו המועדים לא יכול בעל הדין הזוכה ליישם את פסק הבוררות דרך לשכות ההוצאה לפועל בצורה ישירה ועליו לקבל הכשר לכך מבית המשפט.
עם זאת, יתכנו מקרים שבהם תועלה כלפי בעל הדין הזוכה טענה של מניעות או שיהוי בהגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות וזאת אם חלף זמן רב מאז ניתן ובעל הדין הזוכה לא נקט בהליכים לאכיפתו, פעל תוך התעלמות ממנו וכדומה.
כך קרה בתיק רע"א 5793/05 אגודת בית הכנסת הגדול "שונה הלכות" נ' עירית נתניה ואחרים שנדון בבית המשפט העליון. באותו המקרה נדרש בית המשפט העליון (כב' השופטת א. פרוקצ'יה) להכריע בבקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דין של בית המשפט המחוזי אשר דחה בקשה לאשר פסק בוררות (ודחה גם בקשה לבטל את פסק בוררות).
בין המבקשת שם (בית כנסת) והתאחדות עולי צרפת (המשיבה 2) התעוררה מחלוקת בדבר זכויות בנייה על גג בניין בנתניה. בית הכנסת שוכן בסמוך לחלקה שעליה מצוי הבניין. הזכויות בחלקה נרשמו בתחילת שנות ה- 60 ע"ש עיריית נתניה (המשיבה 1). בשנת 1975 העביר ראש עיריית נתניה דאז לרבנים הראשיים של העיר נתניה את ההכרעה במחלוקת למי תינתן זכות הבניה על הגג. בפסק הבוררות של הרבנים נקבע שבית הכנסת יקבל את זכויות הבנייה על הגג. חלפו שנים רבות. בשנת 2004 פנה בית הכנסת לבית המשפט המחוזי בבקשה לאשר את פסק הבוררות, והעירייה מצדה הגישה בקשה לביטול פסק הבוררות. בית המשפט המחוזי דחה את שתי הבקשות, ועל כך בית הכנסת הגיש בקשת רשות ערעור.
כב' השופטת פרוקצ'יה דחתה את הבקשה, וקבעה, כי העובדה שאין בדין הוראה הקובעת מועד להגשת בקשה לאישור פסק בוררות אין פירושה שאין הגבלת זמן כלשהי על הגשת בקשה לאישור פסק בורר. זכותו הדיונית של בעל הדין הזוכה על פי פסק הבוררות לא עומדת לו לנצח ועליו להגישו לאישור תוך פרק זמן סביר לפי הנסיבות המיוחדות של המקרה הרלבנטי.
בית המשפט העליון הוסיף וקבע שבעל דין אשר במשך שנים רבות התעלם מהפסק, לא פעל על פיו, ונחזה כמי ששוב איננו עומד עליו, צפוי להיתקל בטענת מניעות דיונית נגדו משום שבקשה לאישור פסק בוררות כפופה לכללים של תום לב וסבירות דיוניים בדרכי הגשתה (הן לעניין עיתוי ההגשה והן לעניין תוכנה וצורתה) ועל עיתוי ההגשה חלים כללי השיהוי האזרחיים (לא נרחיב בעניין זה כעת, משום שדיני השיהוי ראויים למאמר נפרד).
החלטה זו, והחלטות אחרות של בתי המשפט בעניין מועד הגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות, מלמדים כי לא מדובר בעניין של מה בכך. בקשה לאישור יכולה להידחות בשל התנהלותו של בעל דין וראוי לשקול את הצעדים המשפטיים ולעמוד על הזכויות בצורה נכונה.
לפיכך הצעתי היא לפנות לעורך דין מיומן ובקי בדיני הבוררות, לאחר שהתקבל פסק הבוררות. עורך הדין יוכל לתת סיוע והכוונה משפטיים נכונים, יפנה את בעל הדין הזוכה לדרך המשפטית המתאימה וכך יוכל בעל הדין הזוכה לפעול כדי לממש זכויותיו לפי פסק הבוררות בצורה המיטבית וקבלת החלטה מושכלת שתסייע לכם לחסוך כסף רב וזמן יקר.
הבהרה: הכתוב הינו בלשון זכר אך מתייחס לשני המינים כאחד, וכל האמור בלשון זכר מתייחס גם לנקבה ולהפך. כל האמור בלשון יחיד מתייחס גם לרבים ולהיפך. מאמר זה מהווה מידע כללי בלבד, ואיננו מהווה תחליף לייעוץ פרטני ו/או לצורך בקבלת חוות דעת מסודרת, לרבות מבחינה משפטית. משרד עוה"ד עדי טל ו/או עורכי הדין בו ו/או מי מטעמם אינם אחראים בצורה כלשהי, ישירה או עקיפה, לכל תוצאה בשל השימוש באמור לעיל. אין להעתיק לשכפל, להפיץ, לפרסם או להשתמש בכל דרך אחרת את האמור לעיל אלא אם כן נתנה לכך הסכמה בכתב ומראש.