עופר הינו בעל מניות בחברה פרטית שמייצרת קרטונים לתעשייה ופעילה מזה כעשרים שנה. עופר מחזיק במחצית מהון המניות של החברה ובמחצית השנייה מחזיקים שלמה ודויד בחלקים שווים (כלומר 25% כל אחד).
עופר ודויד מונו כמנהלי החברה והם מכהנים בתפקיד זה מאז הקמתה, תוך שהם זוכים למשכורות מפנקות ותנאים נלווים על חשבון החברה. החברה לא חילקה דיבידנד מימיה למרות שהיא חברה רווחית.
לפני מספר חודשים פנה שלמה לעופר ודויד וביקש להיכלל במסגרת מנהלי החברה בשכר חודשי. בנוסף שלמה ביקש שהחברה תחלק דיבידנדים.
כל פניותיו נענו בשלילה. שלמה פנה למשרדנו לקבלת ייעוץ משפטי.
חלוקת דיבידנדים אימתי
נקודת המוצא לבחינת המצב האמור היא בראש ובראשונה הוראת סעיף 307 לחוק החברות, תשנ"ט 1999 (להלן – "חוק החברות"), הקובע, כי "החלטת החברה על חלוקת דיבידנד תתקבל בדירקטוריון החברה, ואולם החברה רשאית לקבוע בתקנונה כי ההחלטה תתקבל באחת מהדרכים האלה: (1) באסיפה הכללית, לאחר שתובא בפניה המלצת הדירקטוריון; האסיפה רשאית לקבל את ההמלצה או להקטין את הסכום אך לא להגדילו; (2) בדירקטוריון החברה לאחר שהאסיפה קבעה את סכום החלוקה המרבי; (3) בדרך אחרת שנקבעה בתקנון, ובלבד שניתנה הזדמנות נאותה לדירקטוריון לקבוע, בטרם תבוצע החלוקה, כי החלטה אינה חלוקה אסורה".
יצוין שחברה יכולה לחלק דיבידנדים בתנאי שהיא עומדת בסעיף 302(א) לחוק החברות הקובע כי "החברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה (להלן – מבחן הרווח), ובלבד שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מהחברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן (להלן – מבחן יכולת הפרעון)". בתי המשפט פסקו שהמבחן ליכולת הפירעון הוא מבחן הסתברותי שאינו דורש וודאות או חשש ברמה של קרוב לוודאי.
במקרה שהובא לפנינו ע"י שלמה, כאמור לעיל, לא הייתה בעיה לחלק דיבידנד בשל מבחן יכולת פירעון כי החברה עמדה בכך ויכלה לחלק דיבידנדים לו התקבלה החלטה מתאימה. הבעיה הייתה של מנהלי החברה דויד ועופר (שביחד הם בעלי השליטה בה ובעלי הרוב) שסירבו לקבל החלטה כזו (וגם לא היה להם אינטרס לכך משום שהם קיבלו מהחברה טובות הנאה אחרות, שכר גבוה ותנאים נלווים). ההחלטה האמורה פגעה בשלמה, שהינו בעל מניות מיעוט בחברה, בשל היותו כזה.
קיפוח המיעוט והסרתו
הפתרון האפשרי למצב המשפטי שאליו נקלע שלמה קבוע בסעיף 191 לחוק החברות, שלפיו "אם התנהל עניין מענייניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו ענייני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה….". סעיף זה פורש בפסיקה כהוראת מסגרת, שנועדה להתמודד עם מצבים של חלוקת משאבים לא הוגנת בין בעלי המניות בחברה ובדרך כלל בין בעלי מניות המיעוט לבעלי מניות הרוב בחברה, אך לא רק בהם (ראו למשל: ע"א 8712/73 אדלר נ' לבנת [פס"ד מיום 1.9.2015]).
סעיף 191 לחוק החברות קובע אפוא נורמה כללית ומאפשר לבתי המשפט את הגמישות המשפטית בכדי ליצוק לתוכו את התוכן הנכון בהתאם לנסיבות המקרה שמובאות בפניהם, ולהעניק לבעל מניות שקופח את הסעד המתאים להסרת הקיפוח.
אי חלוקת דיבידנדים כעילת קיפוח המיעוט
השאלה אם מצב של אי חלוקת דיבידנדים לבעלי מניות בחברה יוצר עילה משפטית להתערבות של בית המשפט מפאת "קיפוח המיעוט" (לפי סעיף 191 לחוק החברות) סבוכה ואינה חד משמעית.
התשובה לכך מורכבת ותלויה נתונים רבים ונסיבות העניין.
לכאורה, קיים קושי משפטי בכך שבית המשפט יתערב בהחלטת החברה לגבי חלוקת רווחיה (בהנחה שמותר לחלק את הרווחים לפי מבחנים שנקבעו בפסיקה) שכן בד"כ ההחלטה בעניין זה נתונה למנהלי החברה.
אכן, פעמים יימנע בית המשפט מלהתערב בהחלטה זו בהיותה מענייניה הפנימיים של חברה כי אין בתי המשפט נוטים להחליף את שיקול דעתם בשיקול הדעת של מנהלי החברה. אולם, במצבים שבהם יתגלה שהחברה מתנהלת או התנהלה בצורה הפוגעת שלא כדין בזכויותיהם של בעלי המניות או חלקם ייטה בית המשפט להתערב ולשם כך יידרש להוכיח כי קיים יסוד פסול כלשהו בהחלטת החברה או בעלי הרוב שלא לחלק דיבידנדים כגון: חוסר הגינות; חוסר תום לב; מרמה; שימוש לרעה בשיקול הדעת של המנהלים או טעמים עובדתיים אחרים שמראים כי החברה מנוהלת בדרך שיש בה קיפוח של בעלי המניות או חלקם (ראו למשל ע"א 2718/09 "גדיש" קרנות תגמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ [פס"ד מיום 28.5.2012, בפסקה 28 לפס"ד של הנשיאה דאז כב' השופטת ד. בייניש]).
כך למשל, בתי המשפט ראו בקבלת טובות הנאה של בעלי הרוב (או בעלי השליטה) בחברה, שאינן ניתנות למיעוט, משום טעם נוסף כאמור שעשוי לתמוך בעילה של קיפוח המיעוט במקרה של אי חלוקת דיבידנדים, ואף נטו להתערב יותר במדיניות החלוקה של החברה והורו על חלוקה בעין של דיבידנדים (או סעדים אחרים להסרת הקיפוח). זאת, משום שטובות ההנאה הללו נחשבות מעין דיבידנדים "דה-פקטו".
וכך גם במקרים שבהם אי חלוקת הדיבידנדים (בעיקר בחברה פרטית) נבעה ממניעים פסולים של רצון בעלי הרוב להגדיל את השווי הכלכלי של החברה שבה הם שולטים, שבאה על חשבון בעלי מניות המיעוט כמפורט להלן – הוכרה כעילה להתערבות בית המשפט מפאת קיפוח המיעוט.
כאמור, מדובר בסוגיה מורכבת. לכן מומלץ להתייעץ עם עוה"ד שבקי בנושאים של חלוקת דיבידנדים בחברה וקיפוח המיעוט בחברה משום שהוא יוכל לסייע לכם בתשובה משפטית מתאימה שתביא בחשבון את הנסיבות בגינן לא חולקו הדיבידנדים בחברה (וכן האם המקרה שלכם עולה כדי קיפוח המיעוט).
ויודגש שהחלטת בית המשפט האם לקבוע שאי חלוקת דיבידנדים מהווה "קיפוח המיעוט" לפי סעיף 191 לחוק החברות תלויה גם בזהותה של החברה (פרטית או ציבורית). משום שאין דינה של חברה משפחתית קטנה כדינה של חברה פרטית עם מספר רב של בעלי מניות ואין דינן של שתי אלו כדינה של חברה ציבורית.
במקרה של חברה פרטית ייטה בית המשפט לקבוע שאי חלוקת דיבידנד תהווה קיפוח כי בעלי מניות המיעוט בחברה כזו יהיו חשופים יותר לניצול לרעה של כוח הרוב, לעומת חברה ציבורית.
בחברה פרטית פעמים רבות במספר בעלי המניות קטן יחסית כך שלבעלי הרוב עמדת כוח "נוחה" ועדיפה יותר לכפות את דעתם ואת שיקוליהם על בעלי מניות המיעוט. האחרונים נעדרים יכולת אפקטיבית להגן על עצמם מפני מהלכים פוגעניים כאלה ואחרים כולל בנושאים של חלוקת דיבידנדים.
חשיבות הדיבידנדים בחברה פרטית
חלוקת הדיבידנדים בחברה פרטית בעלת חשיבות משמעותית לבעלי המניות ובפרט בעלי מניות המיעוט. חשיבות זו נובעת בעיקר מכך שדיבידנדים הם מהדרכים העיקריות של בעלי מניות המיעוט לזכות בתמורה שמהווה ערך כלכלי בגין אחזקת המניות בחברה פרטית שאינה נסחרת בבורסה (ולכן, בשונה מחברה ציבורית, מניותיה אינן נהנות מסחירות כלשהי, בוודאי שלא סחירות גבוהה). במצב דברים כזה אם לא תתקבל החלטה של בעלי מניות הרוב על חלוקת דיבידנדים תישלל מבעל מניות המיעוט יכולתו להחזיר את ההשקעה שלו בחברה או להפיק רווחים ממנה (בפרט אם אינו זוכה לטובות הנאה כלשהן מהחברה). כלומר אי חלוקת הדיבידנדים תהפוך את בעל המיעוט לנתון במצב "ללא מוצא" משום שאין בידיו אופציית יציאה נוחה והוגנת מהחברה וגם אין לו אפשרות לממש את פירות קניינו והוא תלוי בהחלטת בעלי מניות הרוב.
*
לסיכום, מקרים בהם חברה פרטית איננה מחלקת דיבידנדים, בוודאי כאשר מדובר על משך זמן רב, יש בכך לכאורה פגיעה בבעלי מניות שלה (או בחלק מהם) מחייבים לפנות לעו"ד שעוסק בדיני החברות (ומכיר את הפתרונות לקיפוח המיעוט) כדי שיבצע בדיקה משפטית שמא מדובר בפגיעה המהווה קיפוח המיעוט (ואם יתברר שהתשובה חיובית – יוכל לתת את הדעת לשאלת הסעד המתאים לפתרון הבעיה (בד"כ יש מספר אפשרויות)).
הדברים יפים במיוחד כאשר המדובר בחברה פרטית משפחתית או בחברה פרטית קטנה (עם בעלי מניות ספורים) שלא מחלקת דיבידנד זמן רב, שאז קיימת חשיבות של ממש לבחינת כל הנסיבות לרבות הדרך שבה פועלים בעלי מניות הרוב וניהול החברה; שאלת טובות ההנאה שמשולמים לבעלי המניות או מי מהם; שאלת קיומה או היעדרה של מדיניות לחלוקת דיבידנדים בחברה ועוד.
הבהרה: הכתוב הינו בלשון זכר אך מתייחס לשני המינים כאחד, וכל האמור בלשון זכר מתייחס גם לנקבה ולהפך. כל האמור בלשון יחיד מתייחס גם לרבים ולהיפך. מאמר זה מהווה מידע כללי בלבד, ואיננו מהווה תחליף לייעוץ פרטני ו/או לצורך בקבלת חוות דעת מסודרת, לרבות מבחינה משפטית. משרד עוה"ד עדי טל ו/או עורכי הדין בו ו/או מי מטעמם אינם אחראים בצורה כלשהי, ישירה או עקיפה, לכל תוצאה בשל השימוש באמור לעיל. אין להעתיק לשכפל, להפיץ, לפרסם או להשתמש בכל דרך אחרת את האמור לעיל אלא אם כן נתנה לכך הסכמה בכתב ומראש.