התשובה היא חד משמעית – כן; על אף שבדרך כלל ישנה חסינות לבעלי תפקידים שהופקדו על ניהול חברות בפירוק / בחדלות פירעון, הרי שנאמן הפועל בחריגה מובהקת מהרשאה מפורשת כולל כבעל תפקיד מטעם בית המשפט, חוטא ברשלנות ובחוסר זהירות, החושף אותו לתביעה אישית מצד נושים של החברה
חברות המגיעות לחדלות פירעון או לפירוק, במיוחד על רקע של חובות, עוברות הליך משפטי שבו הן מועברות לניהול של נאמנים הממונים על ידי בתי המשפט. הליכי פירוק ידועים בכל מיני סוגים של התאגדויות וחברות – אגודות ספורט וקבוצות כדורגל, עסקים מכל הגדלים, חברות בעירבון מוגבל, ואפילו חברות לתועלת הציבור או אגודות ועמותות שונות.
הליכי פירוק, באמצעות נאמן מטעם בית המשפט, נועדו לנהל באופן ענייני ומקצועי את החזר החובות של הגוף המצוי בהליכים אלו, תוך הלימה של סדרי העדיפויות שנקבעו בחוק ובפסיקה לגבי מכירת נכסי החברה שבפירוק, החזר חובות לנושים על פי סדר העדיפויות שנקבע בדין ו/או על פי החוזים המקוריים עמם.
חברות הנמצאות בהליכי פירוק, המנוהלות על ידי נאמן, עדיין יכולות לפעול כעסק חי, המנהל מלאי ומשרת את לקוחותיו. לעיתים יש אפילו אינטרס מובהק שכך יהיה – על מנת להגדיל את הסיכוי להחזיר את חובות העסק לנושים.
במקרה זה, על הנאמן לנהל את העסק על פי אמות מידה המפוקחות על ידי בית המשפט, ולא פעם עליו לבקש אישור מבית המשפט לעשות בחברה פעולות מסויימות כגון לקיחת אשראי, רכש מלאי או ציוד, חתימה על חוזים חדשים ועוד.
בכל מקרה, גם בעת הפעלת עסק חי בפירוק על ידי הנאמן, ישנן "גבולות גזרה" המתוחמות על ידי בית המשפט, אשר לנאמן אסור לחרוג מהם.
ומה קורה כאשר נאמן חורג באופן מובהק מאותן גבולות גזרה? האם ניתן להשית עליו אחריות אישית על מעשיו ולתבוע אותו? התשובה הקצרה היא – חד משמעית, כן. אבל כמו בכל עניין משפטי, התשובה הקצרה אינה מספקת…
האם יש חסינות לנאמן על החלטותיו בתיק הפירוק ו/או הקפאת הליכים?
הגישה המשפטית המסורתית היתה לתת שיקול דעת רחב לנאמנים הממונים מטעם בתי המשפט לניהול חברות בפירוק, זאת על בסיס ההנחה כי פירוק חברות וניהול חובות מחייב עשרות החלטות ומציאות דינאמית משתנה במהירות.
הרעיון היה, ובמידה רבה נותר, לתת מרחב תמרון רחב לנאמני פירוק חברות, על מנת שיוכלו מצד אחד לקבל החלטות מהירות וטובות, על בסיס שיקול דעת מקצועי ועל פי דין, ומצד שני שלא להטריד את בית המשפט במתן אישורים לכל החלטה והחלטה.
אולם קרו כבר מקרים בהם נאמנים חרגו מן המנדט שניתן להם על ידי בית המשפט, ופרצו את גבולות הגזרה שהוטלו עליהם באופן שסיכן את תקינות הליך הפירוק, והביא לנזקים בהחזר החובות של החברה המתפרקת לנושיה.
בחלק מן המקרים, כבר לפני עשרים שנה ויותר, נושים פנו לבית המשפט ותבעו אישית את נאמן בגין הפעולות הללו, בטענה כי מדובר ברשלנות וחוסר זהירות בלתי סביר. טענות אלו נבחנו על ידי בית המשפט, ובחלקן הגדול נמצאו כמוצדקות.
כך קרה במקרה שהגיע להכרעתו של בית המשפט העליון בשבתו כבית דין לערעורים אזרחיים. במקרה זה, היה נאמן שמונה על ידי בית המשפט בהליך פירוק של חברה בע"מ, שפעל במסגרת תפקידו לרכש מלאי תוך לקיחת אשראי בהיקף שהינו מעבר לסך ההכנסות הצפויות מהמחאות שכבר ניתנו על ידי לקוחות לחברה.
פעילותו של הנאמן הגדילה את הוצאות החברה שבפירוק, וצמצמה את יכולתה להחזיר את חובותיה לנושיה, אשר פנו לבית המשפט המחוזי במטרה לחייב את הנאמן באופן אישי לשלם את הנזק שנגרם עקב טעותו.
בית המשפט המחוזי אכן חייב את הנאמן לשלם לתובע סכום של 272,000 שקלים, וכן הוצאות משפט, אולם גם הנאמן וגם התובע ערערו לבית המשפט העליון – הראשון כדי לבטל את חיובו האישי, והשני כדי להגדיל את הפיצוי.
בית המשפט העליון דחה את הערעור, ונימק בית המשפט העליון את פסיקתו, בין השאר: "בית המשפט ציין כי הנטייה היא ליתן חסינות לנאמן, כמו גם לבעל תפקיד אחר מטעם בית המשפט; וכי הטלת אחריות אישית על נאמן היא סנקציה חמורה ועל כן תעשה רק במקרים קיצוניים וחריגים. ברם, אחד המקרים החמורים שבהם יש להטיל אחריות אישית על נאמן, לצד מקרים של פעולות שנעשו בזדון או ברשלנות רבתי, הוא שפעולתו של הנאמן נעשתה תוך חריגה מובהקת מסמכות, כבמקרה שלפניו. הוטעם כי ככל שטעותו של הנאמן הייתה טעות בשיקול דעת, לא היה מקום לחייבו באופן אישי, שכן ככלל יכבד בית המשפט את שיקול דעתו הכלכלי של בעל תפקיד ויימנע מלהתערב בו בדיעבד. אולם, כאן אין מדובר בשיקול דעת מוטעה כי אם בניהול החברה באורח גירעוני תוך חריגה מפורשת מההיתר שניתן לו על ידי בית המשפט". (ע"א 4371/12 רו"ח אילן שגב נ' שפיר מבנים תעשיות (2002) בע"מ, פורסם בנבו, בעמ' 8).
אמות מידה לקביעת רשלנות של נאמן בפירוק חברות
בית המשפט העליון בחן את הסוגייה ופירט, במה שהפך להלכה פסוקה במקרים מעין אלו, את סוגיית הרשלנות של הנאמן.
בהקשר זה, בית המשפט קבע כי חריגה מהוראות מפורשות של בית המשפט הממנה את הנאמן, הינה עילה לטענת רשלנות מצד הנאמן בעת מילוי תפקידו. כך נכתב בפסק הדין הנ"ל, בעמוד 12: "בדומה לנושאי משרה אחרים הפועלים בשם חברה, ניתן להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד בהקפאת הליכים בהתקיים יסודותיה של עוולת הרשלנות". בעמוד 19 הוא קובע, בהתאם לכך, כי "ביצוע פעולה מהותית בלא לקבל אישור של בית המשפט קודם לכן חורג מסטנדרט התנהגות סביר של בעל תפקיד בהקפאת הליכים ועולה כדי התרשלות".
בית המשפט ממשיך ומפרט כי קביעתה של רשלנות לצורך מקרים כאלו, נובעת מהיעדר זהירות על פי אמות מידה אובייקטיביות. בית המשפט קובע כי לא די בהוכחת התרשלות, אלא שיש להוכיח קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם נושים עקב ההתרשלות הזו.
כך קבע בית המשפט העליון בעמוד 20 של פסק הדין: "אין די בהוכחה כי הנזק נגרם עקב התרשלות הנתבע, אלא יש להראות כי הנזק שנגרם בפועל כתוצאה מההתרשלות הוא התממשות של 'סיכון עוולתי'. דהיינו, רק אם הנזק נגרם כתוצאה מהתממשותו של סיכון שניתן היה לצפותו מראש ושנטילתו היא בלתי סבירה, תוטל אחריות ברשלנות".
ההשלכות על תפקוד נאמנים בפירוק – ועל הנושים עצמם
משקבע בית המשפט העליון, ולפניו גם בית המשפט המחוזי, כי נאמן בהליך פירוק או הקפאת הליכים התרשל בתפקידו ולכן הוא חשוף לתביעת נושים או צד שלישי אחר בגין התרשלות זו, נשאלת השאלה מהי ההשלכה על תפקודם של נאמנים המתמנים בעתיד לתפקידים מעין אלו, ומהי ההשלכה על התנהלות נושים אל מול חברות בפירוק?
אין ספק כי מבחינת נאמנים, לרבות כאלה המתמנים על ידי בתי המשפט לפקח ולנהל הליכי הקפאת הליכים או פירוק של חברות וגופים עסקיים, חלה חובה מוגברת להתנהל בזהירות, בתוך גבולות הגזרה שהוטלו עליהם על ידי בית המשפט ולהימנע מרשלנות ואף מפעולות בחוסר סמכות מובהקת.
מצד שני, ייתכן כי חשיפתם של נאמנים לחבות אישית בגין פעילותם עלולה להרתיע רבים מלהיכנס לתפקיד כזה מלכתחילה, או לנקוט זהירות יתר שתפגע ביכולתם להבריא את החברה שהופקדה בידיהם. הפתרון לכך הוא מרחב תמרון רחב ככל האפשר שיוענק להם על ידי בתי המשפט מלכתחילה.
מן הצד השני, נושים כעת יכולים לבחון באופן מדוקדק ומעמיק יותר את פעולותיהם של נאמנים מולם הם עובדים על השבת חובותיהם. במידה ונמצא כי אותם נאמנים חרגו מן המנדט שניתן להם על ידי בית המשפט, ייתכן שיש עילה לתביעת נזיקין אישית כנגדם.
התחום סבוך ולכן, בכל מקרה שבו נגרם נזק בשל התנהלות במסגרת נאמנות מומלץ לפנות לייעוץ אצל עוה"ד הבקי גם בליטיגציה מסחרית וגם בדיני הנאמנות והתאגידים. יעוץ מוקדם ונכון בהיבטים מורכבים אלו יוכל לסייע במהירות להבהיר את תמונת המצב ולחסוך ללקוח זמן יקר והוצאות רבות.
הבהרה: הכתוב הינו בלשון זכר אך מתייחס לשני המינים כאחד, וכל האמור בלשון זכר מתייחס גם לנקבה ולהפך. השמות הנקובים בדוגמא בדויים. כל האמור לעיל בלשון יחיד מתייחס גם לרבים ולהיפך. מאמר זה מהווה מידע כללי בלבד, ואיננו מהווה תחליף לייעוץ פרטני ו/או לצורך בקבלת חוות דעת מסודרת, לרבות מבחינה משפטית. משרד עוה"ד עדי טל ו/או עורכי הדין בו ו/או מי מטעמם אינם אחראים בצורה כלשהי, ישירה או עקיפה, לכל תוצאה בשל השימוש באמור לעיל. אין להעתיק לשכפל, להפיץ, לפרסם או להשתמש בכל דרך אחרת את האמור לעיל אלא אם כן נתנה לכך הסכמה בכתב ומראש.